<h1>הבתים — שערי תשובה שער שני</h1>
<h2>דף טז.</h2>
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו, כלומר, עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים הקל בהבלי הזמן, ושוגים כל שניהם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרככם ומעלליכם ויעזוב כל אחד דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה, לר"ם.
<h2>דף טז:</h2>
שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו ושבו בתשובה בעשרה ימים אלו מוחלין להם, ונכתבין לחיים, לא זכו, נכתבין למיתה. יש מי שבאר דחיים האמורים בדבר זה הוא, לחיים טובים ונעימים בבטח ושלוה, וגמר דין המיתה הוא, ליסורין ולהיותו מוכן למקרי הזמן ופגעיו ולחיות חיי צער. ויש מי שבאר לחיי הנפש ולמיתתה, ויהיה גמר דינו בראש השנה לצדיק אם יעמוד בצדקתו ולרשע ברשעתו. והרב ר' משה ב"ר נחמן האריך בדבר זה והכלל היוצא מדבריו לפי אמונתו, שכל דרכי השם משפט החיים והשלום וההצלחה תהיה בשכר המצוה, וזה מיוחד לצדיקים. והמקרים והפגעים בשכר העברה, וזה מיוחד לרשעים. וגמר דין יהיה בכל שנה ושנה על הצדיק להפרע ממנו על קצת עברות שעשה, ועל הרשע לשלם לו שכר על קצת טובות ומצות שעשה, ואין לנו בביאור אלו הענינים הכרח, וברוך היודע.
<h2>דף יח.</h2>
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בכל עת ובכל זמן. יש ימים מיוחדים לודוי ותשובה, ובאותם הימים התשובה מתקבלת מיד, אמרו חכמים דרשו ה' בהמצאו, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. בד"א, ביחיד, אבל בצבור, כל זמן שעושין תשובה וזועקין בלב שלם מיד נענין, שנאמר כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו.
כתב רבינו האיי מנהגנו לומר תחנונים בעשרה ימים אלו, ושמענו שבקצת מקומות עומדים בלילות מראש חדש אלול, ואומרין שעלה משה למרום בפעם שלישית בראש חדש אלול וירד עם לוחות שניות ביום הכפורים. ואנו מנהגנו לעמוד מראש חדש אלול. יש מקומות שנהגו רבים מהם להתענות כל עשרה ימי תשובה אפילו ביום ראש השנה, ובשבת שאירע תוך עשרה ימי תשובה, וסומכין מנהגם אל קצת רמז שמצאו בהגדה. ועל דבר זה נשאל רבנו האיי גאון והשיב שאין מתענין בשני ימים טובים של ראש השנה, כך אמרו פרנסים הראשונים לישראל בראש השנה לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים. וכן בשבת שובה אין אנו רואים שיתענה בו אדם, שהרי תשעה באב שהיא חמורה לא רצו לקבעה בשבת אלא דחו אותה, ועשרה ימים אלו שבין ראש השנה ליום הכפורים לא לקבעם כתענית, אלא להתפלל ולהתחנן ולהתודות ולעמוד בתחנונים ולחזור בתשובה. תדע, שהרי מי שאינו מתענה בהן אין אנו כופין אותו להתענות כשאר ימי התעניות, אלא כל הרוצה להתנדב ולהחמיר על עצמו להתענות מתענה, וכיון שכן הוא שאפילו מדברי סופרים לא הוקבעו בתענית, אין אנו רשאין לדחות עונג שבת ושמחת יום טוב הקבועים מן התורה, מפני תענית נדבה שאין לה עיקר חיוב, אלא מדברי סופרים.
